שלום לכולם, שמי ליז
קשקש. בת 33 ולמעלה מ-2/3 מהחיים ביליתי על ספסל הלימודים ממש כמו שאתם נמצאים כאן
היום.
לפני מספר חודשים
לעזוב את משרד עורכי הדין המפואר שבו עבדתי (מדובר באחד מעשרת הפירמות המובילות בארץ)
והחלטתי לעשות את מה שאני באמת אוהבת לעשות – לחבר את האהבה ללימודים ובין אנשים.
הבנתי שיש לי משהו
שיכול לעזור להרבה מאד תלמידים, כמוכם, להצליח בלימודים, ושאני חייבת לעשות עם
זה משהו. הבנתי שאני יכולה "לארוז" את כל הידע שצברתי במהלך למעלה מ-20 שנות לימוד ולהראות לכם את
הדרך הפשוטה להצלחה.
אתם מבינים, אני לא
חכמה יותר מאף אחד מכם ולא הצטיינתי בלימודים בגלל שאני גאון, אלא להפך – הצלחתי
למרות הכישלונות – אולי אפילו בזכותם, התגברתי על דברים שלא מלמדים בבית ספר,
באוניברסיטה או במכללה, והפכתי למי שאני היום, עם המון ניסיון שאותו אני רוצה
לחלוק אתכם.
אתם יודעים
מה הכי מעצבן? זה הרי לא באמת החומר עצמו, אלא איך מתמודדים איתו? נכון, לא תמיד אנחנו אוהבים את כל המקצועות,
אבל לא פעם יש תחושה שה-כל אבל ה-כ-ל כבר מאוס? שאין כוח לעשות עוד פעם שעורים
ועבודות ומבחנים? שמרוב פעילויות לימודיות אין לנו זמן לעצמנו? לחבר/ה?
נכון ששמעתם כבר
מליון פעם בערך את המשפט: "הגיע הזמן שתקח/י את עצמך בידיים?" -או - "אולי סוף סוף תלמד/י?" ... אחרת לא תצליחו לבנות לעצמכם עתיד מכובד?
או
מקצוע? ואתם..... העתיד נראה לכם כל כך רחוק? – נכון?
אבל ביננו,
תכל'ס.... חוץ מלהטיף לכם שתלמדו ותתאפסו על עצמכם,לא ממש לימדו אתכם איך לעשות את
זה נכון? ממה מתחילים? מה עושים קודם ומה אחר כך?
תשאלו את עצמכם האם
יכול להיות שאנחנו לא באמת יודעים איך ללמוד? איך להפוך את הלמודים לחוויה מדליקה?
איך להרגיש שאנחנו מתלהבים לפתור מבחן בכיף או לכתוב עבודה בצורה שגורמת
לנו לאתגר מנטאלי? איך להקשיב בכתה באופן שיעזור לנו להצליח בהמשך הדרך, לא
רק כתלמידים, אלא באמת להקשיב! נכון שזה נשמע הרבה יותר כיף וקל? תאמינו לי, אני
יודעת על מה אני מדברת....
תבינו, עד
ביה"ס היסודי לא היתה לי בעיה בכלל, אני בטוחה שכולכם מכירים את זה –
ילדה חמודה עם שתי קוקיות, עוזרת לכולם, כתב עגול ומסודר, ועדת קישוט, המורים אהבו
אותי והציונים היו בהתאם.
הבעיה
התחילה בתיכון – שם כבר כולם מגיעים מבתי ספר שונים, החומר הופך למורכב
ומסובך, יש בגרויות ברקע והמון לחץ. גיל ההתבגרות עושה את שלו והבעיות הופכות למסובכות
הרבה יותר. הכישלונות היו מנת חלקי לא פעם ולא פעמיים.
היתה לי מורה
למתמטיקה שאמרה לי בפירוש ש"אין לי את זה" ועדיף שלא אגש לבגרות של יותר
מ-3 יחידות.
המורה לאנגלית לא
נתנה לי בחיים יותר ממספיק, וזה גם כי היא היתה עיראקית וחשבה שגם אני כזו,
שחרחורת וחמודה. לבגרות עצמה זה לא באמת הספיק ובקושי גירדתי את ה-65.
אני יכולה לספר לכם
שגם פסיכומטרי הייתי צריכה לעשות 3 פעמים עד שהתקבלתי ללמודי כלכלה
באוניברסיטה.
בשנה הראשונה
ללימודים האקדמיים שלי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, נכשלתי כמעט בכל מקצוע
אפשרי. אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם איך זה - הלחץ הולך וגובר ככל שאנחנו
מתבגרים. הלוואי והייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום ואת מה שאני רוצה ויכולה
לחלוק אתכם.
גם בלימודי
המשפטים, בשנה הראשונה לא הברקתי בלשון המעטה, אני זוכרת ציון 43
במשפט בינלאומי פומבי- אחרי פקטור של 18 נקודות. אם כבר כשלון – אז לפחות שיהיה
מפואר!.... מי שלא חווה כזה כישלון – אני באמת ממליצה, אין שום חוויה דומה להרגשה
שהצלחת לקבל 25 נקודות שלמות בעצמך!! (כן, מתוך 100).
ההלם של המעבר מעולם
הכלכלי לעולם המשפטי הכה בי בעוצמה וגרם לי להבין:
יש דרך
להתנהל בכל מקצוע וצריך שמישהו יעשה סדר וילמד את הסודות האלה שלא מדברים עליהם
בכתה.
כבר אז חלמתי שתהיה
סדנה כזו, אבל לא העזתי לחלום שזה יהיה הייעוד שלי J
אז למה אני מספרת
לכם את כל זה?
במהלך 2/3 מהחיים
שלי ביליתי כמוכם על ספסל הלימודים, הייתי נחושה להצליח בלימודים, היו המון
כישלונות בדרך, אבל לא ויתרתי. התמדתי, האמנתי בעצמי והייתי נחושה. כל אלו הובילו
אותי להיות מי שאני היום.
אתם יודעים, בתור סטודנטית
כהשלמת הכנסה - לימדתי תלמידים מתמטיקה. (אני שהמורה שלה לא נתנה לה תקווה לגשת
ל-3 יחידות, סיימתי בהצטיינות תואר שלם בכלכלה וניהול). מאותם מקומות שבהם היה לי
קשה, הצלחתי ללמד שעורים פרטיים, נגעתי בתלמידים שלי, ריגשתי אותם, דיברתי אליהם
מהמקום של הכאב ושל חוסר הביטחון שלי, והובלתי אותם, ממש כמו שהצלחתי להוביל את עצמי
לחשיבה חיובית ומסוגלות להצליח, ואף להצטיינות.
זוכרים את המורה
העיראקית לאנגלית? – אז היא אולי לא נתנה לי סיכוי, אבל כשהשתחררתי מהצבא קיבלתי
הצעה של ארגון מלי"ץ ללמד בישול ופולקלור יהודי במחנה קיץ באטלנטה. עם אנגלית
עילגת הייתי מיועדת לתפקיד ה- Specialist Jewish Cooking instructor of
Camp Coleman – נשבעת לכם שאז לא ידעתי אפילו לבטא את זה
בלי לשבור שיניים. אבל ממש רציתי את התפקיד ! ואתם יודעים מה? האמונה בעצמי, וכוח
הרצון שלי אפשרו לי לפתח מערכי שעור (מבלי שידעתי על ההבדלים בין צלסיוס לפרנהייט
ובין ק"ג לפאונדים) והפכתי למדריכה אהובה בכל המחנה עם קשרי חברות שנשארו עד
היום. הייתי צריכה, מתוך הקושי, להמציא דרכים מתוחכמות "לזכור" כמה
שיותר מילים באנגלית, בתקופה כל כך קצרה, אחרת, הילדים היו צוחקים עליי. למדתי
להפוך "כישלון" ל"כישרון".
בין התואר בכלכלה
והתואר במשפטים התגוררתי כמה שנים בחו"ל, שם עשיתי רישיון נדל"ן של
מדינת קליפורניה, ועברתי בציון הכי גבוה בכתה – כל זאת בזכות האנגלית שלמדתי בדרך
הקשה, בשטח, במחנה הקיץ. השהות במחנה גרמה לי להמציא שיטות חדשות לשיפור הזיכרון כדי ללמוד מילים רבות. השיטות האלה עזרו לי לא פעם בהמשך הדרך בתור סטודנטית ואני מבטיחה לחלוק איתכם את הסודות שלי.
הדברים האלה שאני
מספרת לכם רק עודדו אותי להמשיך ולחקור, לפצח את שיטת ההצלחה בלימודים, לפתח את "שיטת
קשקש" להצלחה בלימודים ולהגיע להצטיינות דיקן, שנה אחר שנה, שלושה תארים
ברצף.
ההשכלה
הפורמאלית שלי היא תואר מוסמך במשפטים (LLM) בהצטיינות, תואר
ראשון במשפטים (LLB) בהצטיינות, תואר ראשון נוסף (דו-חוגי)
בכלכלה וניהול, מגשרת מוסמכת (ADR) של מכון גישור
נווה צדק, הנני חברה בלשכת עורכי הדין, בעלת תעודת רישיון נדל"ן
אמריקאי של מדינת קליפורניה, בוגרת המסלול לחיים וכן סדנאות לפיתוח מודעות
והתפתחות אישית של חברת Landmark Education.
הבנתי שאפשר
להקשיב באופן שונה, לסכם חומרים באופן שונה או אפילו לא לסכם בכלל, ללמוד בחברותא,
לעשות סיעור מוחות, לפתח שיטות לכתיבת מבחן באופן אופטימאלי, לנהל את עצמי נכון
מבחינת לו"ז כתלמידית וגם במהלך הבחינה עצמה, פיתחתי טכניקות של שימוש בצבעים
ושימוש בזיכרון והכל אני מבטיחה לחלוק איתכם.
אתם בטח אומרים שזה
יכול להיות מקרה, שהשיטות עבדו בשבילי אבל לא בטוח שהם יעבדו בשבילכם. אתם צודקים.
הם עבדו בשבילי. הם גם לא יעבדו בשבילכם אם לא תיישמו אותן, א-ב-ל מי שיעשה מה
שאני עשיתי – ההצלחה מובטחת לו, יהיה שיפור משמעותי בגישה ללמודים ובהצלחה במבחנים
ובעבודות.
מוכנים לצאת לדרך?
